ת"א 2284/05

תקציר

התובע, שעלה לישראל מאלג'יר בשנת 1949 עם משפחתו והתיישב בנכס ברמת גן, תבע דמי פינוי לאחר שפונה מהנכס. התובע טען כי יש לו דיירות מוגנת או זכות חכירה בנכס. הנתבעים היו הבעלים הרשומים של הנכס, מינהל מקרקעי ישראל ומגן, שזכו במכרז להקמת פרויקט מגורים על הקרקע. בית המשפט מצא כי משפחתו של התובע שכרה במקור את הנכס אך הפסיקה לשלם דמי שכירות בסביבות שנות השישים. הם הפכו לרשויות בנכס לאחר שהמינהל לא ביקש את פינויים למרות אי תשלום. התובע היה זכאי אפוא לפיצוי מסוים בגין פינויו, בהתחשב בשיקולי הצדק, בשיפורים שביצע בנכס ובשנים בהן התגורר בו מבלי לשלם דמי שכירות, שאפשרו לו לחסוך כסף למגורים חלופיים. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת התובע כי הוא זכאי לפיצוי זהה לזה של שכניו שהגיעו להסכמי פשרה עם המינהל, שכן מצבם שונה. בסופו של דבר, בית המשפט החליט כי לתובע אין זכויות קנייניות בנכס והורה לנתבעים לשלם לו 550,000 ₪ כפיצויי פינוי, תוך שהוא מציין כי אף צד לא יקבל הוצאות בשל התוצאה. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 21.6.2011.