דנג"צ 2493/11

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה נגד צו האוסר על אדם לצאת מהארץ מטעמי ביטחון. העותר, תושב רצועת עזה, טען כי הצו הוצא שלא כדין מכוח תקנה 6 לתקנות שעת חירום (יציאה לחו"ל), תש"ח-1948, שכן הוא מחזיק ברישיון ישיבה בישראל ותקנה 6 אינה חלה על בעלי היתרים כאלה. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי תקנה 12, הפוטרת בעלי היתרים מסוימים מתחולת תקנה 6, לא נועדה לכלול את העותר. דעת הרוב של השופטים א' פוגלמן וא' חיות קבעה כי לשון התקנה ותכליתה אינן חלות על העותר בשל נסיבותיו הייחודיות וזיקתו המיוחדת לישראל, ואילו השופט א' רובינשטיין טען כי העותר נופל ל"קטגוריה מיוחדת" של תושבי האזור. עוד מצא בית המשפט כי פסקי דין קודמים ודברי חקיקה אחרים שצוטטו על ידי העותר נבדלים מהמקרה הנוכחי. פסק הדין לא נראה כמצדיק דיון נוסף, שכן מדובר בקביעה פרטנית הממוקדת בנסיבות הספציפיות, והעתירה נדחתה בסופו של דבר ללא צו להוצאות.