רע"א 26575-09-17

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך על פינוי המבקשים מחלקת מקרקעין. פסק הדין המקורי, שניתן בשנת 2012 על ידי בית משפט השלום בצפת, פסק לטובת המשיב והורה על פינוי המבקשים מהמקרקעין המדוברים. המבקשים ערערו על החלטה זו פעמיים, תחילה לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לבית המשפט העליון, ושניהם נדחו. מספר שנים לאחר מכן עתרו המבקשים לבית משפט קמא בבקשה לעכב את הפינוי, אשר נדחתה, מה שהוביל לבקשת רשות הערעור הנוכחית. אולם, בטרם נדונה בקשה זו, פנו המבקשים לבג"ץ בבקשה דומה, שגם היא נדחתה. טענתם העיקרית של המבקשים הייתה כי לא היו מודעים להחלטות שניתנו נגדם, וכי עורך דינם הוליך אותם שולל. עם זאת, הראיות הראו כי פסקי הדין נמסרו כדין לעורך דינם של המבקשים. זאת ועוד, המבקשים לא הגישו תצהירים כלשהם התומכים בטענותיהם, למרות שניתן להם די והותר לעשות כן. בסופו של דבר קבע השופט כי אין סיבה לעכב את הפינוי עוד יותר, מה גם שהמבקשים כבר הסכימו למועד דחיית הפינוי, שחלף מאז. השופטת גם בחרה שלא לחייב את המבקשים בהוצאות הבקשה, בהתחשב במצבם הכלכלי. בקשת רשות הערעור נדחתה אפוא ללא צו להוצאות.