בר"ע 41211-05-14

תקציר

בפסק הדין שעסק בסכסוך השיפוטי בין מערער למעסיקו לשעבר, טען המערער כי תביעתו צריכה להידון בבית הדין האזורי לעבודה, שם עבד בתקופה המשמעותית האחרונה להעסקתו. המערער עבד תחילה בתל אביב אך עבר לסניף החברה בקריית ביאליק, והעביר את "מקום העבודה" לחיפה במשך למעלה משנתיים עד לסיום העסקתו. חרף טענת המשיב כי עיקר עבודתו של המערער נעשתה בתל אביב, דבר המצדיק את סמכותו של בית הדין האזורי בתל אביב, קבע בית המשפט העליון כי לשתי הערכאות סמכות שיפוט. החלטה זו הכירה בזכותו של עובד לבחור את הסמכות הנוחה יותר לפי תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין). בהתייחסו למקרים קודמים, הדגיש בית המשפט את ההפרדה המובהקת בין "מקום עבודה" לבין "מקום ביצוע עבודה", והעניק למערערת שיקול דעת להגיש בחיפה. משכך, התקבל הערעור, החזיר את התיק לבית המשפט בחיפה, ביטל את ההוצאות הקודמות שנפסקו כנגד המערער ופסק לו שכר טרחת עורך דין. פסיקה זו מדגישה את זכותו של עובד לבחור את תחום השיפוט שלו, במיוחד כאשר מקום העבודה הפעיל האחרון שלו תומך בבחירתו.