ס"ע 3681-11-10

תקציר

התובעת, עובדת זרה מהפיליפינים, תבעה את הנתבעים – משפחה בה עבדה וחברת כוח האדם שהעסיקה אותה אצלם – בתשלומים שונים בסך כולל של 365,690 ₪, לרבות פיצויי פיטורים, שכר שלא שולם וזכויות נוספות על פי דיני העבודה בישראל. בית המשפט פסק לטובת התובע בחלקו. באשר לשכר, קיבל בית המשפט את גרסת התובעת למבנה שכרה, שכלל 400 שקל לחודש ו-200 שקל לשבוע, בתוספת 300 שקל לחודש עבור נסיעות. התובע הועסק כ-80% מהזמן, ועבד 150 שעות בחודש. מאחר ששכרה בפועל היה נמוך משמעותית משכר המינימום, פסק לה בית הדין הפרשי שכר בסך 25,632 שקל. התובעת טענה כי פוטרה בשל איחור, אך בית המשפט מצא כי התפטרה ושלחה את המפתחות לנתבעים בדואר. לפיכך, תביעותיה לפיצויי פיטורים ודמי תקופת הודעה מוקדמת נדחו. עוד טענה התובעת כי הנתבעים לא סיפקו לה מגורים כנדרש בחוק, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי היא מעדיפה להתגורר מחוץ לבית הנתבעים על מנת לשמור על גמישות לעבודות אחרות. עוד תבעה התובעת גמול שעות נוספות. בית הדין פסק לה 3,312 ש"ח עבור תוספת שעות עבודה בחופשות מבית הספר, בשיעור של ארבע שעות שבועיות במשך שלושה חודשים בכל שנה במשך שלוש שנות עבודתה ושליש מהעסקתה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע 562 ₪ עבור דמי הבראה ו-4,059 ₪ עבור פדיון חופשה. בית המשפט לא פסק פיצויים כלשהם עקב מחלוקת אמיתית בין הצדדים. הנתבעים חויבו לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪. לבסוף, נכתב בפסק הדין, הנתבעים חויבו ביחד ולחוד בסכומים המגיעים לתובע.