בר"מ 1715/05

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב סכסוך של שוכר נכס עם עיריית הרצליה בנוגע לסיווג וגביית ארנונה לאחר מכן עבור בניין המשמש כסוכנות דואר. המבנה מחולק פיזית לשני חלקים: חלק אחד משמש לצורך קבלת לקוחות וביצוע פעולות דואר, ואילו החלק השני מתפקד כמחסן לאחסון דואר. השוכר טען כי יש לסווג את הבניין בנפרד, כאשר שטח הדואר יחויב במס כעסק והמחסן כמתקן אחסון. עיריית הרצליה, לעומת זאת, התעקשה לסווג את הבניין כולו לפי השימוש העיקרי, שהוא במקרה זה סוכנות דואר. העניין הסלים באמצעות ערעורים שונים, שהגיעו לשיאם בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שצידד בעירייה, ואישר את המיסוי על בסיס השימוש העיקרי בבניין. בית המשפט נימק החלטה זו בכך שהפעיל את סעיף 4 למבוא לצו הארנונה, הקובע כי סיווג מבנה תלוי בשימוש העיקרי, ואת סעיף 12.5 לאותו צו, הקובע כי מבנה המשמש לאחסנה בלבד ללא פעילות עסקית יכול להיות מסווג כמחסן. בית המשפט טען כי ייעודו של שטח האחסנה הוא חלק בלתי נפרד מפעילותה העסקית של סוכנות הדואר ולכן אין לראות בו ישות נפרדת. השוכר, שלא היה מרוצה מהפסיקה, הגיש בקשה לחופשה כדי לערער לבית המשפט הגבוה לצדק. בקשה זו נסובה בעיקרה על שתי טענות: האחת, כי יש לסווג את שטח האחסון, המשמש לאחסון בלבד, כמחסן לפי סעיף 12.5 לצו הארנונה, ושנית, כי שגה בית משפט קמא ביישומו של הכלל לסיווג מבנים רב-תכליתיים לפי שימושו האישי של כל חלק. המבקשת הדגישה כי שטח האחסון מהווה חלק משמעותי מהמבנה כולו ולכן יש לראות בו ישות נפרדת. עם זאת, לאחר שיקול דעת מעמיק, הגיע בית המשפט הגבוה לצדק למסקנה כי הבקשה אינה מעוררת שאלות משפטיות בעלות חשיבות עקרונית, המהווה תנאי מוקדם לקבלת ערעור שני. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של בית משפט קמא לסעיפים הרלוונטיים בצו הארנונה והחלת הכללים על המקרה הנוכחי. נפסק כי יש לסווג את המבנה כמכלול על בסיס השימוש העיקרי, וכי פיצול הסיווג בין שני החלקים אינו מוצדק, שכן הם תפקדו כיחידה משולבת. זאת ועוד, בית המשפט הגבוה לצדק לא מצא כל הצדקה בטיעונים שהוצגו ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי, ובסופו של דבר דחה את בקשת רשות הערעור.