ה"פ 211/03

תקציר

העותרים, בעלי מספר חלקות קרקע בזכרון יעקב, עתרו לבית המשפט בבקשה להצהיר כי זכותו של מנהל מקרקעי ישראל לגבות מהם תשלומים בגין הוצאות פיתוח ו/או היטל השבחה התיישנה. לחילופין, הם ביקשו מבית המשפט להצהיר כי רמ"י אינה רשאית לגבות תשלומים אלה מאחר שלא שילמה עבורם לאף גורם. העותרים ביקשו גם פטור מתשלום היטל השבחה, או לפחות קביעה של הסכום המדויק שהם חייבים. מנהל מקרקעי ישראל והוועדה המקומית לתכנון ובנייה בשומרון ("הוועדה המקומית") התנגדו לעתירה. התיק נסב סביב פרשנותו של הסכם משנת 1987 בין העותרים לבין מנהל מקרקעי ישראל בדבר איחוד וחלוקה מחדש של מקרקעי העותרים, שכלל סעיף בדבר תשלום הוצאות פיתוח והיטל השבחה. העותרים טענו כי ההסכם מחייב את רמ"י לשלם את היטל ההשבחה וכי חובתם לשלם מותנית בכך שרמ"י תשלם בפועל את הוצאות הפיתוח לחברה היזמית הרלוונטית. בית המשפט מצא כי רמ"י לא הציגה כל ראיה לתשלום בפועל ולפיכך דחה את טענת העותרים כי דרישת התשלום התיישנה. עם זאת, היא הסכימה עם פרשנותם של העותרים להסכם, והגיעה למסקנה כי זכותה של רמ"י לדרוש תשלום מהעותרים טרם קמה. עוד קבע בית המשפט כי מועד סיום עבודות הפיתוח אינו רלוונטי, שכן חובת התשלום של העותרים נגרמה רק בשל התשלום בפועל של רמ"י. בעניין היטל ההשבחה ציין בית המשפט כי הוועדה המקומית הגישה תביעה נפרדת נגד העותרים בבית משפט השלום. מאחר שההליכים נמשכו, בחר בית המשפט שלא להתייחס לסוגיה זו ומחק חלק זה של העתירה. למרות שדחה את העתירה, הורה בית המשפט לרשות לשאת בהוצאות המשפט של העותרים בשל מחדליה ועיכוביה בטיפול בתיק. בית המשפט אף הורה לעותרים לשלם את הוצאות הוועדה המקומית, וקבע כי פעולתם נגדה חסרת תוחלת. מנהל מקרקעי ישראל חויב לשלם לעותרים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין נוסף בסך 15,000 ₪, ואילו העותרים חויבו לשלם לוועדה המקומית שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.