עת"מ 26455-01-23

תקציר

העותרת, ו.ד. טוקוב, חותרת מאז שנת 2000 להיות מוכרת כזכאית עלייה מכוח חוק השבות, אך רשות האוכלוסין וההגירה מסרבת בעקביות, בשל השתייכותה לנצרות. טוקוב, בת לאם יהודייה ואב זר, גדלה כנוצרייה והטבילה את ילדיה, מה שהוביל את הרשות לקבוע שהיא בלתי זכאית. העניין הסלים בבתי משפט שונים בישראל, כולל בית הדין הרבני האזורי בירושלים, שפסק תחילה לטובתה של טוקוב וקבע כי היא יהודייה, אך בהמשך הפך את החלטתו. בסופו של דבר פסק בית הדין הרבני הגדול כי טוקוב יכולה להיחשב יהודייה ולא בת דת אחרת, והדגיש כי מנהגיה הנוצריים הקודמים נבעו מהשפעתם של בעלה ואביה ומחוסר מודעותה להלכה. החלטות בית הדין הרבני אמנם אינן מחייבות את הרשות, אך הן מכובדות וכוללות ממצאים רלוונטיים לעתירה. חוק השבות דורש רף גבוה כדי לקבוע אדם כבן דת אחרת, והחלטות הרשות חייבות להיות סבירות. לאור ממצאיו של בית הדין הרבני הגדול, אין זה סביר שטוקוב אימץ עמוקות את הנצרות, מה שהופך את סירובה של הרשות למוטל בספק. עם זאת, למרות קבלת העתירה וקביעה כי טוקוב זכאי למעמד עולה, השופט לא יפסוק הוצאות לעותרת בשל שהותה הבלתי חוקית בישראל והצגה סלקטיבית של החלטות בית המשפט. פסק הדין, שניתן היום, מעניק לטוקוב אשרת עולה מכוח חוק השבות, אך דוחה את בקשתה להוצאות.