ע"א 1853/96

תקציר

השופט א' מצא ניהל את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לטובת המשיבים, איגוד ערים ועיריית תל אביב-יפו. המערערת, שעסקה בהטמנת אשפה באתר חירייה שבגוש דן, תבעה להכריז על הסכם פשרה עם המשיבים כבטל ומבוטל. ההסכם, שקיבל תוקף על ידי בית המשפט המחוזי בשנת 1988, עסק בתביעותיה של המערערת לזיכיון לטיפול באשפה ולפינוי אתר חירייה, בתמורה לפיצוי כספי שייקבע על ידי בורר. המערערת טענה כי יש לבטל את הסדר הפשרה מחמת הטעיה, טעות הדדית, הפרת חוזה יסודית ושינוי נסיבות, אך השופט מצא אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחה טענות אלה. מצגי המשיבים נמצאו כשומות כנות, ומטרת ההסכם, לבוררות בפיצויי המערערת, היוותה מיסודה חוסר ודאות. יתר על כן, השופט מתח ביקורת על התנהגותו המפריעה של המערער במהלך הליך הבוררות, וסבר כי הערעור הוא טקטיקה מעכבת. השופט מצא, אליו הצטרפו השופטים שטרסברג כהן וטירקל, קבע כי הערעור לוקה בחסר והורה למערער לשלם למשיבים שכר טרחת משפט.