רע"א 21401-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס על הנתונים המסופקים בלבד, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים משפטיים: **ניתוח משפטי: רע"א 21401-03-26 - בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת** **מבוא** פסק דין זה דן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על החלטת בית משפט השלום. בקשת רשות הערעור הוגשה על ידי המבקש, מר ישראל איסר מס (חסוי), אשר ביקש להטיל צו מניעת הטרדה מאיימת על המשיבים – עיריית מודיעין עילית וגורמי רווחה ורפואה. **רקע עובדתי ותקציר ההליכים הקודמים** 1. **בקשה ראשונית לצו מניעת הטרדה מאיימת:** המבקש הגיש בקשה לבית משפט השלום בראשון לציון (השופט ע' אברונין) ביום 8.3.2026, לפי סעיף 4 לחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת"). לטענתו, המשיבים, העוסקים בתפקידם בעיר מגוריו וכן גורמי רווחה ורפואה המטפלים במשפחתו, מועלים בתפקידם, מטרידים ומתנכלים לו ולמשפחתו, ומנסים לכפות טיפול רפואי על בתו בניגוד לרצונם. 2. **החלטת בית משפט השלום:** ביום הגשת הבקשה, קיים בית משפט השלום דיון במעמד הצדדים. בתום הדיון, נדחתה הבקשה, ונקבע כי ההליך של צו מניעת הטרדה מאיימת אינו האכסניה המתאימה לדון בטענות המבקש נגד הרשות השלטונית. 3. **ערעור לבית המשפט המחוזי:** למחרת, ביום 9.3.2026, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' סתיו). המבקש שב על טענותיו. גם בבית המשפט המחוזי התקיים דיון במעמד הצדדים, ובסופו נדחה הערעור. בית המשפט המחוזי הבהיר כי טענות המבקש, בנוגע לניסיון לפעול בניגוד לרצונו בעניינים רפואיים הקשורים בבתו, איומים לכאורה לעזוב את העיר, וניסיונות לטפול עליו עלילות, אינן בגדר "הטרדה מאיימת" כהגדרתה בחוק. לפיכך, בית המשפט המחוזי קבע כי לא שוכנע שהתנהלות המשיבים מהווה הטרדה מאיימת, וכי דחיית הבקשה על ידי בית משפט השלום הייתה מוצדקת. 4. **בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון:** ביום 10.3.2026, הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור הנוכחית לבית המשפט העליון. המבקש מלין על קביעת בית המשפט המחוזי כי פעולות המשיבים אינן מהוות הטרדה מאיימת, ומפרט אירועים נוספים. בנוסף, הגיש המבקש למעלה מ-20 הודעות נוספות, ללא קבלת רשות, בהן העלה טענות נוספות, ביקש סעדים מגוונים (כמו העברת הטיפול בו ובמשפחתו לעיר אחרת), וכלל התבטאויות קשות ומשמיצות נגד המשיבים ובתי המשפט. 5. **הליכים קודמים דומים:** מצוין כי המבקש הגיש בעבר בקשות נוספות למניעת הטרדה מאיימת נגד גורמי רווחה, אשר נדחו, ובקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון בנושאים אלו אף הן נדחו (רע"א 10164-03-26 ורע"א 78957-02-26). **דיון והכרעה – עקרונות משפטיים וניתוח** 1. **סמכות בית המשפט העליון ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי":** בית המשפט העליון שב ומדגיש את הכלל כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים. חריגים אלו כוללים: * **שאלה משפטית עקרונית:** כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים להליך. * **עיוות דין:** כאשר אי-מתן רשות הערעור עלול לגרום לעיוות דין ממשי. * (ראו: רע"א 22773-11-25 אדרי נ' שלום; רע"א 84242-01-26 נוימן נ' בנבנישתי). 2. **החלת העקרונות על המקרה הנדון:** השופט כשר קובע כי המקרה הנדון אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. * **היעדר שאלה משפטית עקרונית:** המבקש אינו טוען כי קיימת בעניינו שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". טענותיו נעוצות באופן מובהק בעניינו הפרטני. * **היעדר עיוות דין:** השופט סבור כי לא ייגרם כל עיוות דין למבקש מדחיית בקשתו. 3. **אי-התאמת ההליך לסעדים המבוקשים:** בית המשפט מדגיש, בהתבסס על החלטות הערכאות הקודמות, כי רבות מהטענות שהעלה המבקש אינן מתאימות לדיון במסגרת הליך של צו מניעת הטרדה מאיימת. * **טענות נגד הרשות השלטונית:** הליך הטרדה מאיימת אינו מיועד להתמודדות עם טענות של המבקש כלפי התנהלות הרשות השלטונית (כמו העירייה וגורמי הרווחה). פעולותיהם של אלו, גם אם שגויות או פוגעניות לטענתו, אינן בהכרח עולות כדי "הטרדה מאיימת" כהגדרתה בחוק. * **סעדים מנהליים:** העתירה להעברת הטיפול בו ובמשפחתו לגורמי רווחה בעיר אחרת היא סעד בעל אופי מנהלי, אשר מקומו אינו במסגרת הליך הטרדה מאיימת. * **ייעוץ משפטי:** כפי שהובהר בהחלטה קודמת (רע"א 78957-02-26), אם המבקש סבור כי נדרש הליך משפטי לשם מימוש זכויותיו, עליו לשקול התייעצות עם עורך דין. 4. **התבטאויות קשות והוצאות משפט:** בית המשפט מתייחס בחומרה להתבטאויות הגידופים וההשתלחות המבישות של המבקש כלפי המשיבים ובתי המשפט. * **גבולות הסובלנות:** אף שבית המשפט נוטה לגלות אורך רוח כאשר מדובר בבעל דין שאינו מיוצג, הרי שקיים גבול לכך, וגבול זה נחצה במקרה זה. * **התבטאויות חוזרות ונשנות:** לאור העובדה שמדובר בהתבטאויות חוזרות ונשנות, וכבר ניתנו למבקש התראות בנושא על ידי בתי המשפט (בית המשפט המחוזי בהחלטתו ובפסק דינו בהליכים קודמים), מצא בית המשפט לחייב את המבקש בהוצאות. * **פסיקת הוצאות:** בהתלבטות, הוחלט לפסוק הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח, על הצד הנמוך. אזהרה ניתנה כי בהמשך התנהלות כזו, ייתכן שייפסקו הוצאות גבוהות יותר. **חידושים משפטיים ועקרונות מרכזיים** * **פרשנות מצמצמת של חוק מניעת הטרדה מאיימת:** בית המשפט ממשיך במגמה של פרשנות מצמצמת להגדרת "הטרדה מאיימת" בחוק, וקובע כי הליך זה אינו משמש כ"סופר-מלקחיים" לכל טענה של התנהלות פסולה מצד גורמים שונים, במיוחד כאשר מדובר ברשויות שלטוניות. * **הפרדה בין הליכים משפטיים:** הדגש על כך שהליך מסוים (כמו צו מניעת הטרדה מאיימת) אינו בהכרח האכסניה המתאימה לדון בכל טענה או סעד. המבקש נדרש למצוא את ההליך המשפטי או המנהלי המתאים לבירור טענותיו. * **אחריות בעלי דין להתנהלות ראויה:** בית המשפט מבהיר כי אף לבעלי דין שאינם מיוצגים יש אחריות להתנהלות מכבדת בבית המשפט, וכי התבטאויות משמיצות ופוגעניות עלולות להוביל לחיוב בהוצאות ואף להשלכות נוספות. * **סודיות וחסיונות:** האזכור כי המבקש הינו "חסוי" מרמז על שיקולי צנעת פרט, אך אינו משפיע על הניתוח המשפטי של בקשת רשות הערעור עצמה. **סיכום** בקשת רשות הערעור נדחית, שכן אינה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בית המשפט קבע כי טענות המבקש הן פרטניות, ואינן מעלות שאלה משפטית עקרונית. בנוסף, הליך צו מניעת הטרדה מאיימת אינו מתאים לבירור טענותיו נגד הרשות השלטונית. המבקש חויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשל התבטאויותיו הפוגעניות.