בש"א 2075/99

תקציר

המבקש ביקש להאריך את המועד האחרון להגשת ערר על החלטת שר הבריאות להתלות רישיון רפואי של רופא למשך שלושה חודשים בעקבות דיון משמעתי. הבקשה הראשונית נדחתה בשל היעדר הצדקה סבירה לעיכוב וסיכויי הצלחה נמוכים לגופו של עניין. המבקשת התלוננה על התנהלות הרופא במהלך לידת בתה בשנת 1986, שהובילה להסדר טיעון ולהשעיה של חודש עליה המליצה הוועדה. עם זאת, השר הטיל עונש חמור יותר, בנימוק של רשלנות מקצועית חמורה ופער של 12 שנים בין האירוע לבין השימוע. השאלה המרכזית הייתה האם המבקשת יכולה להראות הצדקה סבירה לאיחור בהגשת הערר, שכן הבקשה הוגשה למעלה משמונה חודשים לאחר החלטת השרים. אמנם המבקשת התכתבה עם משרד הבריאות בתקופה זו, אך בית המשפט קבע כי אין בכך משום סיבה תקפה, שכן הרופא, כמשיב, לא היה צד להתכתבות זו והייתה לו כל זכות להניח את סיום ההליך. בית המשפט הדגיש את סופיות ההליכים ואת זכותו של הרופא לסיומם, מה גם שהעונש כבר ריצה. המבקש לא הצליח להוכיח סיבה משכנעת לעיכוב, והערעור נדחה.