תאד"מ 1346-03-22

תקציר

השופט דחה את התביעה בתביעת לשון הרע ופסק לטובת הנתבע. לדברי השופטת, התובעת לא הצליחה להוכיח כי פורסמו דברי לשון הרע הנטענים, דבר המהווה יסוד הכרחי להצלחת התביעה. השופט מצא את גרסת הנתבע לאירועים עקבית ומשכנעת, בעוד שעדותו של התובע לא הייתה קוהרנטית ולא עשתה רושם אמין. בנוסף, התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה כי מכתב לשון הרע נשלח לאחרים והוצג בפומבי. עצם אזכור השמות במכתב לא הספיק כדי להוכיח את הפרסום. עוד ציינה השופטת כי הסברה של התובעת לאי צילום התצוגה הפומבית של המכתב לא היה משכנע. יתר על כן, השופטת קבעה כי חלק מהאמירות במכתב, כגון כינוי התובעת "גנבת" וייחוס מניעים אפלים לה מתחום הפסיכיאטריה הקלינית, יכולות להתפרש כלשון הרע על פי המבחן האובייקטיבי. עם זאת, התבטאויות אחרות נחשבו לגידופים נפוצות ולא היוו לשון הרע. השופט הורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבע, לרבות סכום צנוע עבור שכר טרחת עורך דין, בשל התנהלות ההגנה במהלך ההליך. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ושימשה כהסבר תמציתי בהתאם לכללי ההליך המהיר.