ע"א 3960/10

תקציר

עניינו של הערעור בפרשנותו של סעיף 200א לפקודת המכס, המסמיך את מנהל המכס לעכב שחרור ממכס של טובין החשודים בהפרת זכויות יוצרים או סימני מסחר. השאלה במקרה זה היא גורלה של הערבות הבנקאית שעל בעל זכות הקניין הרוחני להפקיד כדי להאריך את העיכוב מעבר לתקופה הראשונית. המשיב, כריסטיאן דיור קוטור, תבע את יבואן הטובין המפרים והפקיד ערבות בנקאית ברשות המסים. בית המשפט המחוזי מרכז קבע כי על רשות המסים להחזיר את הערבות הבנקאית למשיב. רשות המסים ערערה על החלטה זו. בית המשפט העליון קיבל את ערעור רשות המסים, בקובעו כי ניתן להשתמש בערבות הבנקאית לכיסוי הוצאות הקשורות לעיכוב הטובין, כגון עלויות אחסון והשמדה, במיוחד כאשר היבואן אינו עומד בעלויות אלה. ההחלטה התבססה על לשונו הרחבה של החוק, תכליתו של הסכם TRIPS והיעדר אינטרס ציבורי לשאת בעלויות ההגנה על קניינו הפרטי של בעל הזכות. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה כי הסחורה היא רכוש נטוש שהועבר לידי המדינה, והדגיש כי רשות המסים לא רכשה את הבעלות על הטובין. לבסוף, בית המשפט קרא לרשות המכס לבחון פתרונות לשמירה על האינטרסים של בעלי זכויות הקניין הרוחני, לרבות האפשרות לחייב יבואנים להפקיד ערבות או להטיל שעבוד על מסי יבוא. השופטת ארבל הסכימה עם ההחלטה, ואילו השופט רובינשטיין הדגיש את חובת המדינה לנהוג בהגינות וקרא לבחינה מחודשת של סוגיות הערבות ומסי היבוא.