ע"א 8288/00

תקציר

פסק הדין, שניתן על ידי השופט ט' אור, דן בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שעניינו תאונת דרכים שגרמה לפציעתו של המשיב. במקור, בית המשפט מצא את המשיב 10% נכה אורתופדי לצמיתות ו-10% נכה נוירופסיכיאטרית, ופסק פיצויים בסך כולל של 274,194 ₪. המערערים חלקו על טענת הנכות הנוירופסיכיאטרית, וטענו כי הפיצויים שנפסקו היו מופרזים ואינם נתמכים בראיות. התברר כי המשיב הסתיר היסטוריה פסיכיאטרית קודמת ואולי זייף תסמיני אפילפסיה. עדויות מומחים, בעיקר של פרופ' אפרים בנטל, נשקלו מחדש, מה שהוביל לחוות דעת מתוקנת ששללה את הסיבתיות של בעיות נוירופסיכיאטריות לתאונה. ערכאת הערעור מצאה כי הראיות אינן מספיקות כדי לקיים את פסיקת הנכות הנוירופסיכיאטרית הראשונית, ובכך הפחיתה את הנזק ב-180,000 ₪, ותיקנה את הפיצוי בגין נזקים לא ממוניים כך שישקף 10% נכות ולא 19%. בית המשפט קבע כי פיצוי הפסד השתכרות כולל בסך 50,000 ₪ ראוי ואישר את פסיקת ההוצאות בסך 12,000 ₪, אך הפחית את שכר טרחת עורך הדין ביחס לפיצוי המתואם. הוצאות שנפסקו למשיבים נשקלו מחדש, וחויבו לשלם למערערים 5,000 ₪. פסק הדין משקף הערכה מחודשת ומדוקדקת, המביאה להפחתה משמעותית של הפיצוי המקורי, ומדגיש את חשיבותן של ראיות מדויקות בקביעת אחריות ונזקים.