בש"א 1483/04

תקציר

המבקשים ביקשו לבטל את פסק הדין שניתן נגדם משני טעמים: ראשית, טענו כי לא קיבלו את כתב התביעה, ושנית, טענו כי קיימת הגנה טובה לגופו של עניין. בית המשפט הורה למבקשים להגיש בקשה המפרטת את בקשתם, אליה הגיש בא כוח המשיב תגובה, המאשרת כי כתב התביעה נמסר לכתובת המבקשים. המשיב הוסיף וטען כי למבקשים אין זכות מוחלטת לביטול פסק הדין וכי הביטול נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט בחן את טענות הצדדים והורה על קיום דיון, במהלכו מסרו המבקשים ופקיד המסירה עדויות סותרות בנוגע למסירת כתב התביעה. המבקשים טענו כי אינם זוכרים שקיבלו את המסמכים, ואילו פקידת המסירה הצהירה כי כן. עדותם של המבקשים הייתה מעורפלת ולא משכנעת, בעוד פקיד המסירה נראה אמין. בית המשפט סבר כי כתבי התביעה נמסרו כפי שמצוין באישורי המסירה. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לבטל את פסק הדין על יסוד מחדל צדק. בית המשפט שקל גם את טענתם החלופית של המבקשים, לפיה יש לבטל את פסק הדין בשל קיומה של הגנה טובה. המבקשים טענו כי לא נמסר להם על דיון בדבר מיצוי ההליכים נגד החייב העיקרי וכי לא נמסרו להם פרטי החוב. עם זאת, המשיב ציין כי המבקשים הודו בחתימה על הערבויות ולא ערערו על ההחלטה בדבר מיצוי ההליכים. יתר על כן, המבקשים הכירו בסכום הנתבע. בית המשפט קבע כי אין בהגנות המבקשים כדי לשנות את תוצאת פסק הדין ועל כן נדחתה גם הבקשה לביטול פסק הדין שבשיקול דעתו של בית המשפט. המבקשים חויבו בהוצאות המשיב, בסך של 1500 ₪, בתוספת מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין. ההחלטה הועברה לבאי כוח הצדדים באמצעות דואר רשום.