בש"א 3204/23

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. הבקשה הוגשה חודש לאחר תום המועד האחרון בן 30 הימים. המבקש טען כי טעה בתום לב לגבי מספר הימים הקבוע בחוק והסתמך על חוברת שגויה העוסקת בכללי הנוהל. עם זאת, השופטת לא השתכנעה מטענה זו, שכן נקבע כי הסתמכות על תקנות מיושנות כסיבה מיוחדת להארכת המועד אינה מוצדקת, והדבר נכון גם למקרה הנוכחי. זאת ועוד, השיחה הנטענת בין בא כוח המבקש לבין בא כוחם של משיבים ספציפיים לא היוותה עילה מוצדקת להארכה, במיוחד בהתחשב בכך שסיכויי ההליך המשפטי לא היו לטובת המבקש. בהיעדר נימוקים מהותיים להארכה והיעדר סיכויים להליך, הבקשה נדחתה.