בג"צ 64218-09-24

תקציר

במקרה שנדון בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ביקש העותר, אחמד יוסף חסן אל-חלאת, תושב עזה, צו ביניים מותנה שיחייב את המשיבים, לרבות צה"ל ומספר גופים מדינתיים נוספים, להבהיר את מעמדו ומקום הימצאו של העותר, שנעצר לכאורה על-ידי חיילי צה"ל ב-22 בדצמבר. 2023. העתירה נוסחה כבקשת הביאס קורפוס, כאשר משפחתו של העותר טענה למעצרו לצד בני משפחה נוספים, שחלקם שוחררו זמן קצר לאחר מכן. בתגובה הראשונית ציינו נציגי המדינה כי אין כל תיעוד במערכות הממוחשבות של שירות בתי הסוהר או של גורמי הצבא המצביע על כך שהעותר היה אי פעם במשמורתם. הם גם הדגישו כי אין ראיות לכך שהוא מת במעצר. בא כוח העותר הוסיף וטען כי מידע חדש מעצור ששוחרר לאחרונה, בשילוב עם תצלום המציג כביכול את העותר במעצר, מרמזים על אפשרות של מעצר בכלא קציעות, ובכך מערערים על טענות המשיבים. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין די בטענות ובראיות שהוצגו כדי להתגבר על חזקת התקינות של המשיבים, דבר המצביע על כך שיש לסמוך על טענתם הראשונית אלא אם כן היא סותרת באופן משכנע. לא הובאו ראיות ממשיות הממחישות באופן מוחשי את מעמדו של העותר במעצר, ומשכך לא מצא בית המשפט צורך בהבהרות נוספות מצד המשיבים. לפיכך, העתירה לא הצליחה לבסס צורך משכנע בהתערבות שיפוטית, שכן החששות העיקריים שהועלו טופלו על ידי הבטחת המדינה לאי משמורת. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה ללא הוצאות, אך היא נותרה פתוחה למגעים עתידיים עם המשיבים או עם בית המשפט אם יתגלה מידע חדש. החלטה זו מדגישה את הנטל הכבד המוטל על העותרים לספק ראיות משכנעות לסתור קביעות רשמיות בתיקי הביאס קורפוס, במיוחד כאשר מדובר בגופים מינהליים.