ת"א 7353-07-24

תקציר

השופט החליט לדחות הן את הבקשה והן את הטענה בדבר צו פינוי הקרקע מכמה טעמים. ראשית, הבקשה והתביעה הוגשו מעבר למועד האחרון, והתובע אף לא ביקש ארכה. שנית, הצו בוצע כדין וניתנה לתובע זכות הטיעון פעמיים, באמצעות האזהרה שהודבקה על המבנה ובאמצעות הצו שהוצג לאחיו. טענת התובע כי היה צריך לרצות את הצו בעל פה בכלא נדחתה שכן החוק קובע כי הצו צריך להינתן על מקרקעי ציבור עצמם, והמחלוקת של אחיו עמו לא הייתה רלוונטית. שלישית, הקרקע המדוברת נחשבת לקרקע ציבורית, וטענות התובע לבעלות לא נתמכו בראיות כלשהן. זאת ועוד, שכבות האורתופוטו שהציגה ההגנה הוכיחו כי מדובר בבנייה עדכנית, וכך חל הדין. השופט קיבל גם את טענת ההגנה כי הקרקע נמצאת בהליכי פשרה, דבר שכשלעצמו אינו מקנה לתובע זכויות כלשהן בקרקע. משכך, דחתה השופטת את בקשת התובע ותביעתו, והאריכה את המועד האחרון לפינוי הקרקע באופן עצמאי עד ליום 30.9.2024, על מנת לצמצם נזקים פוטנציאליים. התובע חויב בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 8,000 ₪.