פש"ר 56378-02-15

תקציר

בית המשפט קיבל החלטה בנוגע לחובות הכספיים של החייב במע"מ לרשות המסים בעקבות הליכי פשיטת רגל. אין חולק כי חוב המע"מ של החייב יוחרג מהפטר במידה מסוימת, אך תפקידו של בית המשפט היה לקבוע האם ההחרגה היא מוחלטת או חלקית. החייב לא דיווח על עסקאות ולא נרשם כעוסק ולא ניכה מס תשומות על טובין שנרכשו, וכתוצאה מכך נוצר חוב בסך 4,890,628 ₪ לאחר חיובים נוספים. על פי העקרונות הקבועים בסעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל, חובות שנוצרו במרמה מוחרגים מהפטר כדי למנוע מעוולות ליהנות מהתנהגותן הפסולה. עם זאת, כלל זה אינו מוחלט כאשר בוחנים חובות עם רכיבים בעלי רמות שונות של מעורבות בהונאה. בבואו להעריך אם סעיף 69(א)(2) צריך לחול בשלמותו, בחן בית המשפט אם חלק מהחוב, שנוצר ללא ניצול הזדמנויות מרמה, יכול להיות פטור מהחרגה, תוך שהוא דבק בפסקי דין קודמים כמו פרשת בנבנישתי המאזנת בין הגנות הליך פשיטת רגל לבין אינטרס ומדיניות ציבורית. הוויכוח נסב סביב הבחנה בין רכיבים של חוב המע"מ: אי ניכוי מס עסקאות שהוסתר במרמה מרשויות המס, לעומת מס התשומות שניתן היה לנכות אך לא שיקף הפסד מדינה בפועל. בית המשפט קבע כי אמנם רכיב מס התשומות שאינו מנוכה אינו פוטר עצמו לחלוטין מאי-חוקיות, אך חומרתו פחותה בהשוואה לחוב הליבה שהיה צריך להגיע למדינה. לכן, רק 100 אלף שקל מהחוב, שהמדינה פספסה בפועל בשל מעשי מרמה, יוחרגו מהפטר. החלטה זו מתחשבת בכך שהחייב כבר עמד בפני הליך פלילי, ומרמזת כי חבות לכל החיים בגין מלוא החוב תהיה עונשית מוגזמת. כך, נהנה החייב מיעד ההתחלה החדשה של חוק פשיטת הרגל, אם כי תחת בחינה מודעת של אגודות הונאה קודמות לצורך ניהול פיסקלי עתידי, כפי שעולה מגיבוש תוכנית הפירעון בהתחשב באי חוקיות החוב.