ת"א 38971-09-17

תקציר

התובעת, יצרנית מזון בארה"ב, שכרה את שירותיה של הנתבעת, חברה ישראלית, כדי שתייצר מכונה למפעל החדש שלה שתקבל מגשי רביולי קפואים ממכונה קודמת, תניח אותם בקופסאות קרטון, תסגור את הקופסאות ותאטום אותן בנייר דבק למשלוח. המכונה סופקה עם פגמים שונים עקב כשלים בתכנון מצד הנתבעת, אשר גרמו לשיבושים בקו הייצור של התובעת. ליקויים אלה היו יכולים להיפתר עם תקשורת טובה יותר ושיתוף פעולה בין הצדדים. התקנת המכונה התעכבה בשל בעיות משני הצדדים, והנתבע גילה כי התובע משתמש במגשים בעלי דפנות משופעות, שונות מאלו הניצבות אליהן נועדה המכונה. זה דרש שינויים נוספים. בהמשך הסכימו הצדדים כי אם הנתבעת תתקן את המכונה והיא תפעל באופן משביע רצון במשך 90 יום, התובע ישלם 12,000$ נוספים. התובע חתם על קבלה עבור המכונה אך לא דיווח על בעיות במשך שלושה חודשים. הנתבע דרש את התשלום הנוסף, ומשהתובעת סירבה, הפסיקה הנתבעת לתת שירות. בסופו של דבר המכונה הושבתה ואוחסנה. בית המשפט מצא כי בעוד הנתבעת הפרה את החוזה בכך שייצרה מכונה פגומה ולאחר מכן סירבה לקבל שירות, התובעת גם תרמה לכשל בכך שלא דיווחה על בעיות בזמן והתבצרה בתפקידה. השופט קבע כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין 80% מההפסדים המוכחים שלהם, שכללו את עלות המכונה (150,000 דולר), והתובע אחראי ל-20% הנותרים. יתר ההפסדים הנטענים של התובעת – עלות מכונה חלופית, הוצאות אירוח טכנאי הנתבעת, הוצאות עובדים ובזבוז חומרי גלם – לא הוכחו ונדחו. כך, נפסקו לתובע סך של 120,000$ בתוספת ריבית, שכר טרחת עורך דין וחלק מאגרות בית המשפט. תביעתו שכנגד של הנתבע נדחתה.