ת"א 192377/02

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי הגדרת השתתפות עצמית על פי הפוליסה משמעה כי המבוטח יתרום סכום קבוע מראש לכל פיצוי והוצאות שישולמו רק אם תתקבל תביעת צד ג' ותשולם על ידי המבטח. סכום ההשתתפות העצמית הנקוב בפוליסה הינו 1,000 ₪. במקרה זה, מאחר שהתביעה נגד הנתבע נדחתה, ההשתתפות העצמית אינה חלה, ודרישת התובע לסכום ההשתתפות העצמית מהנתבע נדחית. פסק דינו של בית המשפט מתבסס על פרשנות מילולית של לשון הפוליסה, התומכת בגרסתו של הנתבע, וכן על כללים פרשניים המיטיבים עם הנתבע במקרים של עמימות, וראייה רחבה של תכלית קביעת השתתפות עצמית בביטוח אחריות. יתרה מכך, השופטת מסבירה כי מטרת חיוב המבוטחים היא לעודד אותם להימנע מהפעלת הפוליסה על ידי זהירות רבה יותר ורשלנות פחותה, דבר שייטיב הן עם המבוטח והן עם המבטח. לכן, אם המבוטח צריך לשלם את אותו סכום השתתפות עצמית ללא קשר אם התביעה תתקבל או תידחה, אין לו תמריץ להיזהר. תביעתו של התובע נדחית, והם חויבו לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית רלוונטיים.