ע"א 238/63

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך רכושי על בעלות על חלקת אדמה מסוימת בפקיעין. המערער, אחמד סאלח חוסוי, טען לבעלות על החלקה על בסיס החזקה העולה על תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של חוסוי ופסק לטובת המשיבה, מדינת ישראל, בנימוק שחוסאוי לא הביא ראיות לעיבוד חקלאי של הקרקע, שהיא דרישה להוכחת חזקה לפי סעיף 78. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי יש צורך בהוכחת גידול וכי החזקת דיר עיזים בקרקע אינה מהווה חקלאות. עוד קבע בית המשפט העליון כי טענת הבעלות של המערערת אינה מבוססת דיה, שכן היא התבססה על חזקה בלבד ונעדרה ראיות כגון שטר קניין או הוכחה משכנעת אחרת. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי סעיף 8 לתקנות העות'מאניות אינו גורע מחובת העיבוד שבסעיף 78, וכי דינים זמניים הנוגעים לחכירת קרקע אינם חלים על מצבו של חוסוי. השופטים לנדוי, ויטקון ומני ניהלו את התיק, ובסופו של דבר דחו את הערעור והורו למערערת לשאת בהוצאות המשיב. בתוך כך, במקרה נפרד (בג"ץ 266/63), הכריע בית המשפט העליון, בהרכב של אותם שופטים, במחלוקת הנוגעת לרישום בית במסגרת ארנונה, תוך ביטול צו מותנה והוראה לעותר ליישב את הסכסוך בבית משפט מוסמך.