רע"א 3702/17

תקציר

לאחר שבחן את הבקשה ואת התגובות, וכן שקל את טענות הצדדים, ראה בית המשפט את הבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי. על פי סעיף 71(ב) לפקודה, נושה יכול להגיש תביעת חוב תוך שישה חודשים מיום צו הכונס, אך תקופה זו ניתנת להארכה על ידי הכונס הרשמי מטעמים מיוחדים אם שוכנע שהנושה לא יכול לעמוד במועד. מדובר בהוראה מהותית שמטרתה יעילות וודאות בהליכי פשיטת רגל. בית המשפט הפנה לפסיקה קודמת, ובפרט לפרשת מלונות רותם, המאפשרת פרשנות מקלה של "טעמים מיוחדים" להארכת מועד. בית המשפט קבע כי יש לתת ארכות כאשר אין מחלוקת על החוב, אין פגיעה באף צד ואין חלוקה מוקדמת של דיבידנדים. במקרה הנוכחי, הנושה הגיש את תביעת החוב באיחור, אך תביעות אחרות היו מינימליות ולא נבדקו, לא גובש הסדר נושים ולא חולקו דיבידנדים. תביעת הנושה נבעה מפסק דין במעמד צד אחד וממאמצי גבייה כושלים, שהובילו להליכי פשיטת רגל נגד החייב. בית המשפט לא מצא פגיעה בריבית ההסתמכות, מה גם שהחייב הסכים בעבר להאריך את המועד. לפיכך, מתן הארכה לא יעכב את הליך פשיטת הרגל. משכך, נענתה בקשת הנושה להארכת הגשה, והבקשה החלופית לביטול הליכי פשיטת הרגל התיישנה. בית המשפט נתן רשות ערעור, קיבל חלקית את הערעור והאריך את המועד האחרון ב-15 יום מבלי להורות על הוצאות.