ת"פ 36511-09-14

תקציר

הכרעת הדין דנה בהגדרת "מעשה עבירה", והאם העבירות שביצעו הנאשמים מהוות אירוע אחד או יותר. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש להתייחס לאישום הראשון והשני כאל אירוע אחד, אל האישום השלישי והרביעי כאל אירוע אחר, ואילו אל האישום החמישי אין חולק כי מדובר בעבירה נפרדת. באישומים הראשון והשני, הכוללים מעשי שוד אלימים נגד עובדים זרים, קובע בית המשפט כי טווח הענישה ההולם הוא 15-34 חודשי מאסר. באישומים השלישי והרביעי, החמורים יותר וכוללים תכנון נוסף ושותף נוסף, נקבע הטווח המתאים בין 30 ל-60 חודשי מאסר. על השותף השלישי נגזר טווח שונה של 20 עד 40 חודשי מאסר, שכן הוא לא היה שוטר בניגוד לשני הנאשמים האחרים, שניצלו לרעה את מעמדם. האישום החמישי, הנוגע להחזקת תחמושת, נושא עונש מופחת של מספר חודשים עד 10 חודשי מאסר. בית המשפט אינו מוצא ראויה חריגה ממתחם הענישה מטעמי שיקום, נוכח חומרתן הרבה של העבירות ובהיעדר נסיבות חריגות. בהתחשב בגורמים כגון גילם של הנאשמים, קבלת אחריות, מאמצים לפצות את הקורבנות והיעדר רישום פלילי, גוזר בית המשפט על הנאשם מס' 1 36 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי, על נאשם מס' 2 36 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי, והנאשם מס' 3 עד 20 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן, כל הנאשמים נדרשים לשלם פיצוי בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים המוזכרים בכתב האישום. בית המשפט מבטל את איסור הפרסום על שמות הנאשמים, בנימוק שזכות הציבור לדעת היא בעלת עדיפות במקרה זה.