המ"ש 10275-10-24

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת הנאשם להאריך את המועד האחרון למשפט לאחר תשלום הקנס הנקוב בדו"ח המיוחס לו. על פי החוק, תשלום קנס משמעותו הודאה באשמה והוא שקול להודאה באשמה בבית המשפט. לפיכך, בחן בית המשפט האם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות את הארכת המועד ומצא כי אין כאלה. טענת הנאשם כי היה ליד מיטת בנו בעת ביצוע העבירה לא נתמכה במסמכים כלשהם ולא הסבירה מדוע לא הגיש בקשה להארכת מעצר קודם לכן. גם הפגמים הקלים בדו"ח לא היו רלוונטיים, שכן בתשלום הקנס הודה הנאשם בחשדות נגדו. בית המשפט הדגיש כי טענות לעיוות דין צריכות להיות חריגות ונתמכות בראיות משמעותיות, מה שלא היה המקרה כאן. מאחר שהרשעתו של הנאשם הייתה חלוטה, הבקשה נדחתה, אם כי לנאשם הייתה זכות לערער על ההחלטה.