ע"א 2119/94

תקציר

הכרעתו של בית המשפט העליון בתיק הערעור בין ילדיה של המנוחה אדלה ווין התמקדה בתוקפה של צוואתה משנת 1986, בה הורישה את כל נכסיה לבנה, המשיב, למעט בתה, המערערת. הסוגיה העיקרית נסובה סביב השפעה בלתי הוגנת אפשרית והאם המנוחה, שלא שלטה בשפה העברית, הבינה את תוכן הצוואה עליה חתמה. בית המשפט מצא כי בשל הנסיבות, לרבות שליטתו של המשיב בחיי אמו וברכושה, השפעה בלתי הוגנת היוותה גורם משמעותי, שהביא לביטול הצוואה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את חוסר יכולתה של המנוחה לקרוא או להבין עברית, וטען כי ללא הוכחה מספקת מצד המשיבה כי היא מודעת לתוכן הצוואה, לא ניתן לקיים את הצוואה. בהסתמך על אמות מידה משפטיות, בית המשפט הדגיש כי בעוד שבדרך כלל חזקה על אדם שהוא מבין מסמך עליו הוא חותם, תנאים מסוימים, כגון מחסומי שפה או תלות מופרזת, דורשים ראיות ברורות להבנתו של החותם. טענות המערער בדבר התנהגותו השתלטנית של המשיב ומצבו הנפשי של המנוח, אשר הובילו לפתיחת הליכי אפוטרופסות בסמוך לאחר חתימת הצוואה, תמכו אף הן בהחלטה לפסול את הצוואה. בית המשפט פסק לטובת המערערת, וחייב את המשיב לשאת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין, ובכך הפך את הצוואה לבטלה הן בשל השפעה בלתי הוגנת והן בשל היעדר ראיות מספיקות להסכמתו מדעת של המנוח.