ת"פ 25035-12-20

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לשני אירועים בין הנאשם למתלונן שהתרחשו בשני מועדים נפרדים. האירוע הראשון החל כאשר הנאשם סטה לפתע לכביש וכמעט נפגע מרכבו של המתלונן. זה הוביל לקטטה מילולית ולאחר מכן לקטטה פיזית בין השניים, שכתוצאה מכך שניהם נפצעו מהנגיחה זה בזה. הקטטה הסתיימה כאשר המתלוננת הלכה לכיוון מכולת סמוכה. מספר דקות לאחר מכן, תקף הנאשם את המתלונן מאחור בכניסה לחנות, היכה אותו פעמיים באבן בראשו ובעט בו פעמיים בעודו חסר אונים על הקרקע. תקיפה זו תועדה במצלמות האבטחה של החנות. הנאשם טען להגנה עצמית, אך מהראיות עולה כי המתלונן לא תקף או היווה איום מיידי על הנאשם בעת התקיפה. התקיימו יסודות עבירת החבלה בכוונה מחמירה, שכן מעשיו של הנאשם גרמו חבלה חמורה למתלונן. האירוע השני התרחש כחודשיים לאחר מכן, כאשר המתלונן טען כי נתקל בנאשם בתנועה והאחרון איים עליו. הנאשם הכחיש את המפגש ואת האיום. בית המשפט העדיף את גרסת המתלונן בשל אמינותה וספציפיותה, ומצא את הנאשם אשם בעבירת האיומים. בסך הכל, הרשיע השופט את הנאשם בשני האישומים – חבלה בכוונה בנסיבות מחמירות בגין האירוע הראשון, ואיומים בגין האירוע השני.