ת"א 35152-10-17

תקציר

פסק הדין דן בעילות הפינוי של דייר, זיאד, מדירה. בעל הבית, מאהר, טען כי זיאד נטש את הנכס והתגורר ברמאללה, והציג את ממצאיו של החוקר הפרטי שחאדה עטייה כראיה. עם זאת, בית המשפט מצא את מסקנותיו של שחאדה בלתי משכנעות בשל חוסר עקביות והיעדר ראיות אובייקטיביות. גם עדויות השכנים חמזי ועהד, שטענו כי הדירה נטושה, נמצאו בלתי אמינות בשל קרבתם למאהר. מנגד, מסמכים שהציג זיאד המעידים על תשלומי שירותים תמכו בטענתו לתושבות. בית המשפט הגיע למסקנה כי מאהר לא סיפק ראיות מספיקות לנטישה פיזית ונפשית. בנוגע לאי תשלום דמי השכירות, טען זיאד כי שלח צ'קים למנהל הנכס, רדואן, שהוחזרו ללא פדיון. בית המשפט קבע כי התנהלותו של זיאד הייתה מוצדקת, שכן מאהר לא היה זכאי לדמי השכירות ולרדואן לא היה כל אינטרס לגבות אותם. זיאד נדרש לשלם את חוב שכר הדירה משנת 2006 ועד היום כסעד הוגן. גם טענותיו האחרות של המשכיר, לרבות הנזק לרכוש והצורך בדירה ובחצר, לא הוכחו. מאהר לא הציג היתרי בנייה או מסמכים רלוונטיים לתביעות הפינוי שלו. בנוסף, התנהגותו של זיאד בנוגע למחלוקת על השימוש בחצר לא נחשבה כהטרדה כהגדרתה בחוק. גם בקשת התובעים לסעד כספי בגין סלילת כביש צפוני נדחתה, שכן הם זנחו בעבר את האפשרות לסלול כביש זה ובחרו לסלול כביש דרומי במקומו. לבסוף, דחה בית המשפט את בקשת התובעים לסעדים מפוצלים. בסך הכל נדחתה התביעה לפינויו, אך ניתנו לו 30 יום לשלם את פיגורי שכר הדירה לשנים 2006-2020, לצד ניכוי הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל.