ע"ש 7050/99

תקציר

המבקשת, חברת בנייה, ביקשה אישור לחוזה אחיד המשמש לקוחות הרוכשים דירות חדשות. החוזה היה שנוי במחלוקת בין היועץ המשפטי לממשלה והמועצה לצרכנות, בעיקר לגבי מספר סעיפים שנחשבו מפלים כלפי הלקוחות. הסעיף הראשון שבמחלוקת התייחס לתיקונים ברכוש המשותף, אשר על פי החוזה יכול להתבצע רק לאחר בקשה של נציג הבית. בית המשפט קבע כי סעיף זה נוגד את חוק המכר (דירות), המקנה לבעלי דירות בודדים את הזכות לתקן אי התאמות ברכוש המשותף, ועלול לחשוף את בעלי הדירות לסכסוכים ותביעות. סעיף נוסף איפשר למבקש לשנות את התכנון הפנימי של הדירה אם תתוקן תוכנית בניין העיר, דבר שבית המשפט ראה כקיפוח זכויות הלקוחות. הסוגיה השלישית שבמחלוקת נגעה להשבת ערבות בנקאית שניתנה לרוכש, אשר על פי החוזה תופקד אצל בא כוח המבקש עד למתן בטוחה חלופית. המשיבים טענו כי הדבר נוגד את חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), שכן הוא שולל מהקונה שליטה בערבות ויוצר ניגוד עניינים. בית המשפט הסכים וציין כי בא כוחו של המבקש עשוי להיות מושפע מרווחתו של המבקש, ויש למסור את הערבות ישירות לקונה. סעיף 18 לחוזה, שהתנה את העברת זכויות הרוכש לצד שלישי בהחזרת הערבות הבנקאית, נחשב אף הוא מפלה. בית המשפט קבע כי הערבות צריכה להישאר אצל הרוכש המקורי, שכן החזרתה עלולה לפגוע ביכולתו של הרוכש להעביר זכויות, ותחת זאת הציע למבקש להעמיד ערבות חדשה לצד השלישי. בנוסף, פסק בית המשפט במספר סעיפים נוספים, ובהם סעיף אחד הנוגע למיסים ואגרות, שיש בו סתירה באשר לעיתוי התשלום, וסעיף נוסף הנוגע לזכאות הרוכש לריבית על כספים שהוחזרו על ידי המבקש עם ביטול ההסכם. בית המשפט הורה למבקש לתקן את החוזה בהתאם להנחיותיו, וקבע לוח זמנים להגשת המסמך המתוקן. ככלל, פסק הדין נועד להגן על זכויותיהם של הצרכנים ולהבטיח שלא יישללו מהם זכויותיהם החוקיות בעת ההתקשרות עם המבקש.