ע"א 140/51

תקציר

הערעור עוסק בסכסוך כספי הנוגע לעסק מקרקעין. המערערים, חיים ושמע סירי, טענו כי נתנו כסף למשיב, חיים שאער, לרכישת חלקת קרקע בחולון, דבר שלא קרה. המערערים דרשו את השבת כספם, -. 240 לאי, שאער סירב להחזיר. עם זאת, הוא הודה לכאורה בחוב בכתב. התיק הגיע לבית משפט השלום בירושלים, שם הגישו המערערים כראיה הודאה בכתב של שאער. פרקליטו של שאער הכחיש את חתימת מרשו, וטען כי על המערערים לספק הוכחות נוספות. לאחר משפט ממושך, פסק השופט הראשי לטובת המערערים. שאער ערער לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר ביטל את החלטת בית משפט השלום בטענה כי המערערים לא הוכיחו די הצורך את טענתם. על החלטת בית המשפט המחוזי מערערים לבית המשפט העליון. שופטי בית המשפט העליון, בדעת רוב, פוסקים לטובת המערערים. לטענתם, ההודאה בכתב מהווה הוכחה מספקת לטענה, אלא אם כן הנתבע יכול להוכיח אחרת. מאחר שאער לא עשה כן, והכחשת חתימתו הופרכה בבית המשפט, זכאים המערערים למלוא הסכום הנתבע, -. 240 ל"י עם ריבית, והוצאות בכל הרמות המשפטיות. השופט לנדוי כותב כי ההודאה, אף שאינה משמשת עילת תביעה בפני עצמה, היא ראיה חזקה, ומאחר שלא הופרכה על ידי שאער, די בה לצורך הטענה. בכך מתהפך פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והחלטתו המקורית של נשיא בית משפט השלום חוזרת על כנה.