ת"א 35036-07-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את התביעה בשל התיישנות עילת התביעה לפי פסק הדין, בהתאם לסעיף 21 לחוק ההתיישנות. לפי סעיף זה, פסק דין המחייב ביצוע מתיישן לאחר 25 שנה אם לא ננקטת פעולה לביצועו, ואילו פסק דין שאינו טעון ביצוע אינו כפוף להתיישנות. מאחר שפסק הדין מורה על רישום חלקה על שם המנוח כמאל ומטיל חובות הדדיות על שני הצדדים, הוא נחשב לפסק דין המחייב ביצוע. מאחר שלא נעשתה כל פעולה במשך למעלה מ-25 שנה, זכאי הנתבע לתבוע את תקופת ההתיישנות. טענות התובעים כי פסק הדין מטיל חובה על הנתבע וכי רישום הערת אזהרה מהווה פעולה לביצוע פסק הדין נדחות. בנוסף, בית המשפט מפריך את טענת התובעים כי הנתבעת הפרה את פסק הדין בכך שרשמה את הזכויות בניגוד להוראותיו, וקובע כי הרישום תואם את רוח פסק הדין. זאת ועוד, גם טענת הפיטורים החלופית מכוח דוקטרינת הנאמנות נדחית, שכן לא התקיימו יחסי נאמנות בין הצדדים. בית המשפט מגיע למסקנה כי הזכויות שהיו לכמאל על פי פסק הדין התיישנו במהלך חייו, ולכן התביעה לאכוף את האישומים על הנאשם נדחית.