ע"א 246/69

תקציר

בית המשפט המחוזי קבע כי בנם של בני זוג פרודים, המתגורר עם אמו, יקבל מאביו, 230 לירות לחודש כמזונות מאביו. האב ערער וטען כי מדובר בשיעור מופרז בהתחשב בהכנסתו ובצרכי בנו. בית המשפט העליון, בהחלטת רוב, קיבל את הערעור בחלקו, והפחית את דמי המזונות ל-200 לירות בחודש. בית המשפט הדגיש כי קביעת מזונות נתונה בדרך כלל לשיקול דעתו של השופט, ואין להקל ראש בהתערבותו. הם קבעו כי אב העובד במשרה מלאה כעובד מדינה מילא את חובתו, ויהיה זה חריג לדרוש מאמץ רב יותר, במיוחד כאשר גם העובד זכאי למנוחה. השופט הכיר בזכותה של האם להוציא יותר על בנה החולה, אך ציין כי חלק מהוצאותיה היו מוגזמות. באשר ליכולתו של האב לשלם, מצא בית המשפט כי 200 לירות לחודש הן סכום סביר בהתחשב במשכורתו נטו של 400 לירות, מה גם שהוא גר עם הוריו ולא היו לו הוצאות גדולות אחרות. השופט כהן חלק על כך, והדגיש את חובתו של האב לדאוג לצרכי ילדיו, וסבר כי המזונות הנוכחיים מוצדקים. אולם החלטת הרוב הכריעה והפחית את דמי המזונות ב-30 לירות.