ע"א 224/78

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שדחה תביעה לכיסוי ביטוחי בעקבות גניבת תכשיטים. המערערת, יצרנית תכשיטים וסיטונאית, תבעה פיצויים מהמבטחת, בטענה לגניבת תכשיטים בזמן שהם מכוסים לכאורה בפוליסת ביטוח "כל הסיכונים". התביעה התמקדה במקרה שבו אחד המנהלים, מר אשר ליסטר, השאיר תכשיטים ברכב נעול לתקופה קצרה בתל אביב, אך עם שובו גילה אותם גנובים. חברת הביטוח דחתה את הטענה, וטענה כי הפוליסה אינה מכסה תרחיש כזה שכן היא מחייבת את התכשיטים המבוטחים להיות נישאים פיזית על ידי האנשים המיועדים ולא להישאר ללא השגחה ברכב. בית משפט קמא דחה את עדותו של ליסטר, וקבע כי אין זה סביר שאדם סביר, ובפרט סוחר תכשיטים, ישאיר חפצים יקרי ערך לא מאובטחים ברכב, ולא מצא ראיות מאששות לגניבה הנטענת. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש את חוסר היכולת של עדותו היחידה של ליסטר לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש על פי פקודת הראיות, המחייבת רציונל מתועד היטב אם מסתמכים על עדות בודדת בתיקים אזרחיים. בית המשפט גם הדגיש כי החלטות שיפוטיות יכולות להיות מבוססות על ניסיון החיים הכללי של שופט, אך הגיע למסקנה כי אין בכך כדי לשנות את התוצאה. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת התרחשות הגניבה בתנאים המפורטים בפוליסת הביטוח, וכתוצאה מכך נדחה הערעור והורה למערערת לכסות את הוצאות המשפט של המשיב.