ע"פ 39092-07-22

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על פסק דינו וגזר דינו של בית משפט קמא בתיק של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לבן זוג וכליאת שווא. המערער טען כי אין די ראיות להרשעתו, וביקש לבטל את כתב האישום. בית המשפט לא מצא טעם בטענות המערער. היא הדגישה את יתרונו של בית משפט קמא בקביעת ממצאים עובדתיים ומהימנות ראיות, ואישרה את העדפתו את גרסת המתלונן על פני גרסת המערער. בית המשפט אישר גם את קבילות הודעותיה של המתלוננת לפי סעיף 10(1) לפקודת הראיות, המאפשר הודאה באמירות של נפגעי אלימות, גם אם אינן מעידות בעדות. ראיות נוספות, לרבות רשומות רפואיות, עדויות עדים וראיות טכנולוגיות ופורנזיות, נמצאו מספיקות כדי לתמוך בגרסת המתלונן. בית המשפט ציין כי גרסתו של המערער לאירועים אינה מבוססת ומהימנה. באשר לערעור על העונש הדגיש בית המשפט את חוסר רצונו להתערב בחומרת העונש שהוטל, ומצא כי העונש מידתי ביחס לעבירה. משכך, נדחה הערעור במלואו, והמערער חויב להתחיל לרצות את עונשו במועד שנקבע.