ע"פ 11125/04

תקציר

המערער, שעלה מאוקראינה לישראל, הורשע באונס בתו שעברה לגור עמו. בית המשפט קמא הרשיע אותו בשורה של עבירות מין במשפחה ומעשה מגונה בבן משפחה. הוא נידון ל-17 שנות מאסר, מהן 15 שנות מאסר בפועל והיתר על תנאי. המערער ערער על הכרעת הדין וגזר הדין, וטען כי שגה בית משפט קמא בעבירות בהן הורשע ומכאן שהעונש היה מופרז. המדינה הסכימה עם הרשעתו של המערער לפי סעיף 345 לחוק העונשין במקום סעיף 351, שכן הבת לא הייתה קטינה. עם זאת, טענה המדינה כי יש להותיר את העונש על כנו שכן המערער ניצל את פגיעותה של בתו והורשע בשורה של עבירות אונס. רוב ערכאת הערעור הסכימה, וקבעה כי חומרת העבירות מצדיקה את גזר הדין. הם קיבלו את הערעור על גזר הדין, אך בחרו שלא להתערב בגזר הדין מאחר שלא מדובר בעיוות דין. השופט א' רובינשטיין, אף שהסכים עם הניתוח המשפטי, היה מחזיר את גזר הדין לבית משפט קמא לצורך הכרעה מחודשת, תוך הדגשת חשיבותן של הזכויות הפרוצדורליות.