סע"ש 62152-01-14

תקציר

התובע, עו"ד שעבד במשרד עורכי הדין הנתבע במשך שלוש שנים, תבע את המשרד על כך שלא כיבד את תנאי העסקתו. סלע המחלוקת העיקרי נסוב סביב מבנה שכרו של התובע. לטענת התובע, שכרו נקבע על 8,000 ₪ ברוטו בשנה הראשונה, והחל מהשנה השנייה הוא אמור היה לעמוד על 30% משכר הטרחה שהתקבל מהתיקים בהם טיפל, עם "רשת ביטחון" חודשית של 8,000 ₪ במקרה שהשכר מבוסס האחוזים ירד מתחת לסכום זה. עוד טען התובע כי עליו להמשיך ולקבל את אותם 30% מתיקים בהם טיפל גם לאחר עזיבתו את המשרד. מנגד, טענו הנתבעים כי שכר הבסיס של התובעת עמד באופן עקבי על 8,000 ₪ לחודש, והאחוז הנוסף היה בונוס רק אם כיסו את הוצאות החברה. השופט פסק לטובת התובעת בכל הנוגע לפרשנות מבנה השכר. מאחר שהנתבעים לא מסרו הודעה בכתב על תנאי העבודה כנדרש בחוק, נטל ההוכחה נפל עליהם. עם זאת, השופט מצא כי הראיות שהציגו הצדדים אינן מספיקות כדי לקבוע את פרטיו המדויקים של הסדר השכר. לפיכך, מאחר שנטל ההוכחה הוטל על הנתבעים, התקבלה גרסת התובע במלואה. עוד קבעה השופטת כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים כ"מתפטרת לפי חוק פיטורים". ניסיונם של הנתבעים לעגן הסכם עבודה חדש בכתב היווה הרעה בתנאי העבודה של התובע, והתפטרותו נבעה מהרעה זו. כמו כן, מגיעים לתובע פיצויים בגין אי ביצוע מלוא ההפרשות לפנסיה על ידי המעסיק, שחושבו בסך 3,999 ₪, וכן הפרשי הצמדה וריבית. בינתיים, תביעות אחרות, לרבות פיצוי בגין הפסדי תשואה, שחרור תוכנית הפנסיה של התובע, תשלום עבור ימי מילואים, עוגמת נפש והפרת חובת שימוע, לא הוכחו ולא נזנחו, ולכן נדחו. כמו כן, השופטת הסכימה עם פרשנותו של התובע לזכאותו לאחוז שכר טרחה מתיקים בהם טיפל במהלך עבודתו במשרד. התובע סיפק רשימה של מקרים כאלה, והשופטת הורתה לצדדים לנסות להגיע לחישוב הדדי של שכר הטרחה החייב. במקרה שלא יסכימו, בית המשפט ימנה רואה חשבון מומחה שיבחן את רישומי החברה וייתן את חוות דעתו. לבסוף, נדחתה התביעה נגד הנתבע השני, עו"ד שהיה בעל משרד עורכי הדין, מאחר שהתובע לא סיפק עילה לתביעה אישית נגדו. לתובע נפסקו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪, בנוסף לסכומים האמורים. משרד עורכי הדין הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בפסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התפטרות התובע. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום.