עפ"ת 12413-06-20

תקציר

ערכאת הערעור החליטה להתערב במקרה זה בשל נסיבות חריגות הנוגעות לזיהויו של המערער כנהג רכב המעורב בעבירות הנזכרות בכתב האישום. החלטתו המקורית של בית משפט קמא הרשיעה את המערער על סמך עדותו המהימנה של השוטר עזאם, העד המזהה היחיד. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי שגה בית משפט קמא בהערכתו את ראיות הזיהוי. מסקנתם היא כי הנסיבות האובייקטיביות סביב הזיהוי מעלות ספקות משמעותיים לגבי נכונות עדותו של השוטר עזאם. באופן ספציפי, בית המשפט מדגיש את משך החשיפה הקצר, היעדר היכרות מוקדמת, התפאורה הלילית ותנאי התאורה הלא ברורים, שכולם יחד הופכים זיהוי אמין לבלתי סביר. זאת ועוד, ערכאת הערעור מצביעה על סתירות מהותיות בתיאורי האירוע שסיפקו הקצין המזהה ושותפו, המצביעות על כך שייתכן שלקצין המזהה לא הייתה ראייה ברורה של החשוד. בנוסף, נפלה טעות ביחס לצבע עורו של המערער, דבר המטיל ספק במידת דיוק הזיהוי. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי ראיות הזיהוי נעדרות את המשקל הנדרש כדי לבסס הרשעה פלילית, למרות אמינותו של השוטר עזאם. בהיעדר ראיות נוספות לביסוס אשמה מעבר לספק סביר, מחליטה ערכאת הערעור לבטל את הכרעת דינו של בית משפט קמא ולזכות את המערער. החלטה זו מתקבלת ללא נוכחות הצדדים ועומדת כפסק הדין הסופי.