ע"א 11082/07

תקציר

המערערת ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין שווי אגרות הקרקע, וטענה כי שגה בית המשפט בכך שהפחית את דמי ההיתר ששולמו משווי הקרקע נטו. ערכאת הערעור הסכימה עם המערערת, בקובעה כי יש להפחית את שווי הקרקע מערכה ברוטו, שכן השווי הנקי כבר היווה הפחתה של 40% בגין דמי היתר. הדבר הביא לזכאות גבוהה יותר לשכר טרחה עבור המערערת. עוד טענה המערערת, כי פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי הסתמך על דמי היתר ששולמו בשנים 1999-2000, אשר לא שיקפו נאמנה את שווי הקרקע. ערכאת הערעור מצאה צדק בטענה זו, וציינה כי ערך הקרקע עלה משמעותית בתקופה זו. לשם כך הורה בית המשפט לשמאי ממשלתי לתת חוות דעת על ערכי הקרקע בשנים 1993 ו-1999 ועל דמי ההיתר שהיו נדרשים בשנת 1993. חוות הדעת של השמאי הממשלתי הצביעה על עלייה משמעותית בערך הקרקע בין דצמבר 1993 לינואר 1999. עוד ציינו כי דמי ההיתר שנדרשו בשנת 1993 היו 51%. הדבר תמך בטענת המשיבים כי יש לחשב את האגרות על בסיס שווי הקרקע בתקופה המאוחרת יותר. עם זאת, מאחר שהערעור עסק בקביעת האגרות, והמערערת קבעה כי אין להתחשב בסכומים ששולמו בשנת 1999, החליט בית המשפט כי יש לחשב את האגרות לפי שווי הקרקע ברוטו בניכוי דמי היתר בשיעור של 51%, בהתבסס על שווי הקרקע בשנת 1993. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לחשב את שכר טרחת המערערת על ידי הפחתת דמי היתר בשיעור של 51% מערך הקרקע ברוטו, ולאחר מכן החלת הפחתה של 20% בגין עבודות שלא בוצעו, והפחתת 10,974 ₪ בגין כספים ששולמו. שכר הטרחה המגיע למערערת חושב לפי סך של 1,070,610 ₪ בתוספת מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה. כל תשלום יתר של המשיבים בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי יוחזר, בצירוף ריבית. למרות קבלת הערעור, בית המשפט לא פסק הוצאות או שכר טרחה למערערת בשל התנהלותם בהארכת ההליכים. כמו כן חויב כל צד לשאת במחצית שכר טרחת השמאי הממשלתי.