ב"ל 11555-04-20

תקציר

התובע, עובד שהיה לו עומס עבודה משתנה, תבע את מעסיקו לתשלומי שכר גבוהים מאלה שבאו לידי ביטוי בדיווחי המעסיק הנתבע למת"ק. התובע לא הביא כל ראיה משכנעת מעבר לעדותו שלו כי שכרו לא התבסס על שכר המינימום היומי כאמור בדו"חות הרשות. השופטת מצאה את טענות התובע כי עבד יותר ימים ממה שנרשם במת"ק כבלתי אמינות, ובמקום זאת קיבלה את הסברו של הנתבע כי עבודתו של התובע משתנה ותלויה בפרויקטים ספציפיים. כמו כן, השופטת קבעה כי הימים בהם התובע לא עבד בחודשים שקדמו לתאונה אינם "ימי היעדרות", ולכן אין להוסיף אותם לחישוב שכרו על פי תקנות העבודה. בסיכומו של דבר, השופט מצא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולכן דחה את תביעתו לתשלומי שכר גבוהים יותר. שני הצדדים התקשו להציג ראיות משכנעות, אך גרסת הנאשם נתמכה בראיות תיעודיות ובטיעונים הגיוניים. השופטת גם בחרה שלא להורות על הוצאות, נוכח אופייה החברתי של התביעה ומחדלי הצדדים. לתובע זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.