ע"א 1245/92

תקציר

החלטת הרוב של השופטים הכריעה לטובת המערער. השופט אופיר לא מצא כל בסיס עובדתי או סטטוטורי למערער לשלם חובות כלשהם, והשופט אליעז הסכים עם הערכה זו. לדעת השופטת אליעז הייתה הפרת חוזה מצד המערערת, אך מאחר שהמשיבה לא ערערה על פסק הדין המקורי, היא לא יכלה לפסוק לטובתו תשלומים נוספים מעבר למה שכבר נצטווה. השופטים קבעו כי חוק המכר, חוק החוזים וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) חלים על העסקה הנדונה, וכי המערערת אכן הפרה את החוזה בכך שלא סיפקה את המוצר המוסכם. מאחר שהמערער כבר קיבל תשלום מלא עבור המלפפונים, וכן קיבל פיצוי מחברת הזרעים, לא יהיה זה צודק מצדו לשמור על שני הסכומים. לפיכך החליט בית המשפט כי על המערערת להשיב לאחרון את כספי הפיצויים – שהמשיב, כרוכש, היה זכאי לקבלם. עוד צוין בפסק הדין כי ככלל, בתי המשפט בישראל נוטים לפסוק פיצוי כספי בגין הפרת חוזה ולא לאכוף את ביצועה בפועל של התחייבות. השופטת דנה גם בתחולת דיני עשיית עושר ללא חוזה, והגיעה למסקנה כי במקרה זה לא ניתן לקיים את טענת המשיב המבוססת על עיקרון משפטי זה מאחר שהיה חוזה במקום. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את הערעור וביטל את פסק הדין הקודם, והורה למשיב לשלם למערערת את הוצאות הערעור, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.