ע"א 422/67

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה של אישה שהגישה תביעת גירושין ומזונות מבעלה. תביעת הגירושין הראשונית התקבלה על ידי בית הדין הרבני, אך תביעתה למזונות לאחר מכן זכתה להתעלמות רבה, למעט תשלום חד פעמי של 200 ליש"ט. לאחר שהגירושין הסתיימו, האישה שוב תבעה מזונות מבית הדין הרבני, אך בהמשך משכה את תביעתה שם ובמקום זאת הגישה אותה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה בנימוק שמדובר בתביעת גירושין ויש לדון בה בבית הדין הרבני. עם זאת, בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של האישה על החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי תביעת מזונות אינה כרוכה מטבעה בתביעת גירושין, והם כרוכים יחד רק אם הצדדים מסכימים לכך במפורש. יתר על כן, כאשר בית הדין הרבני התיר לאישה למשוך את תביעת המזונות שלה, הוא למעשה הכיר בכך שהתביעה נפרדת מתביעת הגירושין. עוד קבע בית המשפט כי כשם שתובע יכול להגיש תביעה בהיעדרו של הנתבע, כך הוא יכול גם למשוך תביעה ללא נוכחות הנתבע. בפסק הדין של בית המשפט העליון הודגש כי זכותה של האישה לתבוע מזונות לא נפגעה מכך שבעלה סירב לקיים את פסק הדין לגירושין. התביעות הקודמות בבית הדין הרבני בוטלו למעשה כאשר האישה משכה אותן, ולבית המשפט המחוזי צריכה להיות סמכות לדון בתביעה החדשה. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לבחינה מלאה של תביעת המזונות לגופה. כמו כן נפסקו לאישה הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 500 ל"י. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, לרבות ההנמקה המשפטית ופסק הדין הסופי.