עת"מ 28532-03-26

תקציר

בפסק הדין בעת"מ 28532-03-26, בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, בפני כבוד השופט קובי ורדי, דחה עתירה שהגישה חברת "די.סי.אס. חיזוק מבנים בע"מ" (להלן: "העותרת") כנגד החלטת הממונה על פניות דיירים לפי חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו-2016, אשר הורתה על מחיקת הערות אזהרה שנרשמו לטובת העותרת ורוכשי קצה על מקרקעין בפרויקט התחדשות עירונית. **רקע עובדתי והליכים קודמים:** העתירה נסובה סביב הסכם חיזוק מבנים שנחתם בשנת 2010 בין העותרת לבין בעלי דירות בפרויקט. בית המשפט המחוזי (בת"א 8991-10-15) קבע בפסק דין מיום 22/8/21 כי ההסכם בטל מעיקרו בשל אי קיום תנאים מתלים, הפרות יסודיות ומצגי שווא של העותרת. ערעור העותרת לבית המשפט העליון (ע"א 7660/21) נדחה פה אחד. בבקשת רוכשי הקצה (משקיעים שרכשו זכויות חוזיות מהחברה) להצטרף כערעור, התיר בית המשפט העליון זאת, ונדחה ערעורם ברוב דעות. בקשה לדיון נוסף שהוגשה על ידם נדחתה אף היא. לאחר פסקי הדין החלוטים, פנו הדיירים (אלו שתבעו ואלו שלא) לבית המשפט המחוזי בבקשה לחתום על פסיקתה המורה על מחיקת הערות האזהרה. בית המשפט המחוזי (השופטת ברקוביץ) החליט ביום 10/9/23 כי אין מקום להרחיב את הסעד לטובת בעלי הדירות שלא נטלו חלק בהליך, שכן הפסיקתה נועדה לשקף את פסק הדין ולא להרחיב אותו. בעקבות החלטה זו, פנו הדיירים שלא תבעו (המשיבים 1-7) לממונה, אשר בהחלטתה מיום 25/2/26 הורתה על ביטול הסכמי החיזוק, בנימוק שהתקיימה עילת החתמה פוגענית, מידע מטעה ומצגי שווא מצד היזם, בהתבסס על קביעות בית המשפט המחוזי והעליון. **טענות העותרת:** העותרת טענה כי החלטת הממונה ניתנה בחוסר סמכות, מהווה עקיפה של החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הפסיקתה (אשר מהווה מעשה בית דין), ופוגעת בזכויות רוכשי הקצה שלא נתנו את עמדתם. לטענת העותרת, משמעות החלטת המחוזי בעניין הפסיקתה היא שיש לפנות לבית המשפט המוסמך לביטול ההסכם. **טענות המשיבים (1-7 והממונה):** המשיבים טענו לדחיית העתירה בשל חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפים. לטענתם, העותרת מנסה לעקוף פסקי דין חלוטים, ובפרט את קביעות בית המשפט העליון. לטענתם, החלטת הממונה אינה מהווה עקיפה של החלטת המחוזי, וכי הסכם החיזוק בטל מעיקרו, קביעה החלה גם על רוכשי הקצה. המשיבים הדגישו כי העותרת מנסה להשאיר הערות אזהרה לטובת חברה ריקה, תוך משיכת הדיירים להליכים ממושכים. **דיון והכרעה:** כבוד השופט ורדי דחה את העתירה בטענה כי מדובר ב"עתירת סרק", שהוגשה בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט והתעלמות מפסקי דין חלוטים של בית המשפט העליון, לרבות מעקרונות יסוד משפטיים כמו מעשה בית דין ומניעות. השופט קבע כי העותרת מנסה לעקוף את פסקי הדין החלוטים באמצעות אילוץ המשיבים 1-7 להגיש הליך משפטי חדש. הוא הדגיש כי פסק הדין של בית המשפט העליון קבע כי ההסכם בטל מעיקרו, וכי רוכשי הקצה אינם יכולים להיבנות מסעיף 128.2 להסכם, המאפשר להם להיכנס בנעלי החברה, שכן סעיף זה בטל אף הוא. השופט ציין כי בית המשפט העליון קבע שרוכשי הקצה ידעו על ההליכים, השתתפו בהם, ועשו שימוש לרעה בהליכי משפט, מה שהטיל צל כבד על תום ליבם. השופט ביקר את ניסיונה של העותרת "להכניס מחדש למשחק" את רוכשי הקצה, למרות שנקבע כי הם פעלו בחוסר תום לב וכי ההסכם בטל גם לגביהם. הוא הדגיש כי התנהלות זו עלולה להוביל למצב של שני פסקי דין סותרים, דבר שאינו מתקבל על הדעת. **סמכות הממונה:** השופט אישר את סמכותה של הממונה לפעול, וקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הפסיקתה, שהינה פרוצדוראלית במהותה, אינה מאיינת את סמכות הממונה לביטול הסכם החיזוק במקרים של החתמה פוגענית, מידע מטעה ומצגי שווא, בהתאם לסעיפים 5ד לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) ו-5ב לחוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי). השופט ציין כי הממונה פעלה בהתאם לקביעות החלוטות של בית המשפט המחוזי והעליון. **מעשה בית דין:** השופט קבע כי תורת מעשה בית דין יכולה לחול גם על צדדים שאינם צדדים ישירים להליך, וזאת מכוח דין, הסכמה חוזית, או זהות אינטרסים. עם זאת, הוא קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הפסיקתה אינה מהווה מעשה בית דין כנגד המשיבים 1-7, מכיוון שהפסיקתה נועדה לשקף את פסק הדין ולא להרחיב אותו. **לסיכום,** בית המשפט דחה את העתירה, תוך חיוב העותרת בהוצאות משפט, בנימוק שהעתירה הוגשה בחוסר תום לב, תוך ניסיון לעקוף פסקי דין חלוטים של בית המשפט העליון, ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. בית המשפט אישר את סמכותה של הממונה לבטל את הסכם החיזוק, וקבע כי החלטת הממונה ראויה, צודקת והגיונית.