בש"א 793/01

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת סביב בקשה למחיקת חלקים מהודעות ערעור לאחר מאבק משפטי ממושך בין מספר צדדים. שורשי המחלוקת נעוצים בהסכם מכר מקרקעין משנת 1973 שנחתם בין המערערת לבין המשיב מס' 1. כנגד הסכם זה הוגשה תביעה, שהובילה לפשרה שקיבלה תוקף כפסק דין בשנת 1977. בשנים שלאחר מכן הוגשו בקשות שונות הנוגעות לביצוע הסדר הפשרה. עם זאת, בטרם ניתנה החלטה בבקשות אלה, הגיש המערער בקשה להכרזה על ביטול פסק הדין. בית משפט קמא הכריע בבקשה זו ובבקשות השונות בשנת 2000, וצדדים רבים ערערו על ההחלטה. לאחר מכן הגיש המערער בקשה לדחיית חלקים מהערעורים שהגישו המשיב מס' 1 והמשיבים 3-2, בקשה שנדחתה על ידי הרשם. דחייה זו הובילה לערעור הנוכחי, בו טען המערער כי הרשם נעדר סמכות לקבל החלטה כזו וכי יש למחוק את חלקי הודעות הערעור משום שהם דורשים רשות ערעור, שלא ניתנה. המשיבים טענו, כי לרשם סמכות מינהלית לדון בבקשות מסוג זה וכי יש לאפשר את ערעוריהם ככל שהם נוגעים לעניינים שהוכרעו על ידי בית משפט קמא. השופט קבע כי אין הצדקה להתערב בהחלטת הרשם, ואישר את דחיית בקשת המערער. זאת ועוד, קבע השופט כי הערעור לוקה בחסר וכי על המערערת לשלם לכל אחד מהמשיבים מס' 1 והמשיבים מס' 3-2 שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח. ככלל, פסק הדין מחזק את תוקפן של סמכויות הרשם ואת החלטותיו של בית משפט קמא, ודוחה את ניסיונו של המערער למחוק חלקים מהודעות הערעור.