דנ"א 3793/02

תקציר

העתירה מבקשת לקיים דיון נוסף בפסק דין קודם של בית המשפט העליון שפטר שני משיבים מאחריות לפרסום לשון הרע ושקר פוגעני כלפי העותר. העותר, ראש עיר ומועמד פוליטי, תבע פיצויים מהמשיבים, גם הם מועמדים פוליטיים, בגין כתבה בעיתון מקומי ועלוני בחירות שהכפישו אותו לכאורה. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת העותר, אך בית המשפט העליון, בפסק דינו מאפריל 2002, קיבל את ערעור המשיבים ופטר אותם מאחריות. העותר טוען כי פסק הדין קבע שלושה תקדימים חשובים וקשים לפסיקה: האחד בדבר אחריותו השילוחית של ראש ארגון המפרסם לשון הרע; אחרת הנוגעת לאחריותו של מרואיין בגין אמירות מכפישות בכתבה; ושלישית על נטל ההוכחה לעוולת השקר הפוגעני. עם זאת, עיון בפסק הדין מעלה כי לא נקבעו תקדימים כאלה. פסק הדין בחן את הראיות הספציפיות ולא מצא עילה לבסס יחסי שליחות בין המשיבים לבין המו"לים. היא גם הבהירה את התנאים להטלת אחריות על מרואיין על פי התקדימים הקיימים, ולא העבירה את נטל ההוכחה לשקר במקרים של שקר פוגעני. מאחר שלא מדובר בפסקי דין חדשים או קשים במיוחד, העתירה לדיון נוסף נדחית.