גמ"ר 1605-03-12

תקציר

הנאשם, נהג אוטובוס בעל ותק של שבע שנים בחברת אגד תחבורה, היה מעורב באירוע בו התהפך על האוטובוס ופגע בעובד אגד וגרם למותו. המדינה טענה כי רשלנות הנתבע גרמה למותו של העובד וכי היה עליו להציב אדם שיכוון את תנועת האוטובוס. ההגנה טענה כי הנאשם פעל באופן סביר וכי אין חובה להציב מצביע או מערכת התרעה באוטובוס. השאלה המשפטית הייתה האם התנהגותו של הנאשם חרגה מסטנדרט ההתנהגות הסביר והזהיר המצופה מנהג אוטובוס אחר בנעליו. בית המשפט בחן את נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ומצא כי קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית בין הנתבע לבין המנוח. עם זאת, בית המשפט זיכה את הנאשם מאשמת גרימת מוות ברשלנות מחמת ספק סביר. בית המשפט הרשיע אותו בנהיגה ללא דיסק טכוגרף, בניגוד לתקנה 364ד(ב)(2) לתקנות התעבורה. בהגיעו לפסק דין זה ניתח בית המשפט בהרחבה פסיקות קודמות, ובפרט בעניין חדריה, ויישם אותן על הנסיבות הפרטניות. בית המשפט קיבל את טענת הנתבע כי בדק את הסביבה לפני הנהיגה ומצא כי התנהלות החברה, ובפרט קצין הבטיחות והמנכ"ל שלה, מדאיגה. הם היו מודעים לבעיות בנסיעה לאחור של אוטובוסים ושטחים מתים, אך לא נקטו בפעולות מתאימות משיקולים כלכליים. בית המשפט הדגיש כי בטיחות העוברים ושבים ותקינות הרכב בשטח החברה היו צריכים להיות בראש סדר העדיפויות. למרות שמעשיו של הנאשם הובילו בסופו של דבר לתוצאה קטלנית, המדינה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי התנהגותו הייתה בלתי סבירה בנסיבות הספציפיות. לפיכך, בית המשפט זיכה אותו מגרימת מוות ברשלנות אך הרשיע אותו בעבירת התנועה. השופט גם העביר עותק של פסק הדין לרשויות התחבורה הרלוונטיות, והפציר בהן לפעול באופן מיידי למניעת אסונות עתידיים.