תמ"ש 1430/06

תקציר

בתביעת פיצויים שהגישה אישה נגד בעלה, שאלת המפתח הייתה מתי הסתיימה השותפות ביניהם, שכן הדבר השפיע רבות על אופי החוב שנצבר על ידי השותפים. האישה טענה כי השותפות הסתיימה באוקטובר 2003 כאשר הבעל ביקר ברוסיה, ואילו הבעל טען כי היא הסתיימה באפריל 2004. השופט גרשון גרמן קבע כי מועד הקרע היה אפריל 2004, וציין כי עדויות חבריהם של בני הזוג אישרו כי הם התפייסו לאחר שובו של הבעל מרוסיה בנובמבר 2003 וחיו יחד עד אפריל 2004. גרמן מצאה כי בני הזוג ניהלו את ענייניהם הכספיים במשותף, פתחו וסגרו חשבונות בנק משותפים ואישיים לסירוגין. יתר על כן, בני הזוג חלקו בהוצאות וניהלו חובות משותפים, גם לאחר הפרידה הנטענת באוקטובר 2003. לגבי הלוואה בסך 32,500 ש"ח שהאישה שימשה לה ערבה, קבעה גרמן כי היא נלקחה לצרכים משותפים ולכיסוי חובות משותפים, שכן ההוצאות נגרמו במהלך חייהם המשותפים. טענת האישה כי חתימתה על ההלוואה מהווה תנאי לחזרת הבעל לא הוכחה. גרמן קבעה כי חזקת החובות המשותפים בין בני זוג חלה אלא אם הוכח אחרת. מאחר שהבעל כבר שילם 14,000 ₪ עבור ההלוואה, היה עליו לשלם את יתרת הסכום של 13.45% מתוך 22,000 ₪ ששילמה האישה, שהסתכמו ב-2,959 ₪. לפיכך, חויב הבעל להשיב לאישה סכום זה, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. תביעתו הנגדית של הבעל להחזר בסך 21,000 ₪, שלטענתו נתן לאישה, נדחתה כבלתי מוכחת. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו. פסק הדין ניתן ביום 5.12.2007.