ת"א 6778-01-12

תקציר

התובעים, העוסקים במכירה, רכישה ותיווך של יהלומים, טענו כי שני יהלומים שבבעלותם נמסרו שלא כדין לצד שלישי, פוזאילוב, על ידי הנתבעים. הנתבעת הראשונה היא חברה להשבחת יהלומים ומפעילה מעבדה; השני הוא אביו של הנאשם השלישי. התובעים טענו כי הביאו את היהלומים למעבדה להשבחה ב-27 בספטמבר 2011, והתכוונו להשיבם מספר ימים לאחר מכן, אך נמסר להם כי הם נמסרו לפוזאילוב. התובעים טענו כי מסמך, ב/1, בו נרשמו פרטי משקלי היהלומים, מוכיח את בעלותם וכי הנתבעים התרשלו בהחזרת היהלומים לפוזאילוב. הנתבעים טענו כי הטענה משוללת כל יסוד וכי היהלומים ניתנו כדין לפוזאילוב, שהביא אותם במקור למעבדה לצורך השבחה. פוזאילוב הצהיר כי מעולם לא מכר את היהלומים לתובעים וכי הם הביעו עניין ברכישתם רק לאחר השבחתם. בית המשפט מצא כי בעלותם של התובעים על היהלומים לא הוכחה, כי הם לא ביססו כל מצג בעלות לנתבעים, וכי הנתבעים מסרו את היהלומים כדין לפוזאילוב. ראיות התובעים לא היו עקביות ולא משכנעות, ואילו ראיות הנתבעים היו אמינות יותר. המסמך ב/1 נמצא כמסמך עבודה פנימי ולא הוכחת בעלות חותכת, וממילא הנתבעים לא היו מחזירים את היהלומים לתובעים, שכן הם לא ידעו אותם. יתר על כן, סירובם של התובעים לתבוע את פוזאילוב, שהודו כי היהלומים היו ברשותו, העלה שאלות לגבי מניעיהם. התביעה לפיצויים בסך 250,000 ₪ לא נתמכה ונראתה כניסיון להפעיל לחץ על הנתבעים. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 50,000 ₪, כולל מע"מ.