ת"א 40098-03-14

תקציר

פסק הדין דוחה את כל טענות התובעים בשלושת המקרים הללו הקשורות לסכסוך נדל"ני, ומורה לתובעים לשלם לנתבעים הוצאות לרבות שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪. במקרה הראשון, בא כוחם של דיירי מתחם הבניין ביקש צו מניעה שיחייב את הנתבעים – בעלי החלק המלונאי בבניין – לבצע עבודות מסוימות בבניין. השופט דחה את העתירה משורה של נימוקים. ראשית, הבניין אינו רשום כבית משותף, ולכן לנציג אין סמכות חוקית להגיש תביעה כזו בשם הדיירים. שנית, הבעלים היו מודעים לתביעה דומה שהוגשה לבית משפט אחר ולא התנגדו, ולכן הם כבולים לטענות שהועלו באותה תביעה וחל השתק שיפוטי. במקרה השני, בעלי שלוש יחידות נופש במתחם הבניין תבעו מהנתבעים פיצוי כספי בגין אובדן הכנסה, פגיעה במוניטין ונזקים כספיים נוספים. עם זאת, הם לא סיפקו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם, כגון הסכמי שכירות, עדויות של שוכרים או חוות דעת של מתווכים או שמאים. השופט קבע כי התובעים לא הוכיחו את היקף נזקיהם או את הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבעים לבין הפסדיהם הנטענים. לפיכך, תביעתם לפיצויים נדחתה. המקרה השלישי הגיע לתוצאה דומה. השופטת דחתה את תביעות התובעים לפיצויים כספיים, שכן הם לא הציגו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. בנוסף, התובעים לא הוכיחו כי הנתבעים אחראים לנזקים הנטענים, ובפרט לנזקים הקשורים לבעיות רטיבות אשר ככל הנראה קדמו לרכישת המלון על ידי הנתבעים. בכל המקרים הללו הדגישה השופטת כי התובעים לא הביאו ראיות משכנעות לתמיכה בטענותיהם, ולכן הורתה על מחיקת כל התביעות ותשלום הוצאות הנתבעים ושכר טרחת עורכי הדין.