בג"צ 7620/19

תקציר

בית המשפט בחן את העתירה המערערת על פרשנותה של רשות מקרקעי ישראל לסעיף 29א(1) לחוק הנוסחה הארצית. סעיף זה עוסק בהשבת קרקעות כדי לזרז פרויקטים לדיור. בית המשפט הגיע למסקנה כי התערבות שיפוטית בהחלטות מנהליות, במיוחד כאלה שבהן מעורבות רשויות מומחים כמו מנהל מקרקעי ישראל, היא נדירה, אלא אם נפל פגם משמעותי. פרשנותו של מנהל מקרקעי ישראל, המאפשרת השבה מהירה של קרקעות חקלאיות לפיתוח דיור, מתיישבת עם לשון החוק ומטרותיו לטיפול במצוקת הדיור. העותרים, חוכרים חקלאיים, טענו כי החוק אינו מתיר פעולות של רמ"י כאשר לא קיים סעיף השבה ראשוני. עם זאת, בית המשפט מצא כי פרשנותה של רמ"י עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק והכרחית להבטחת מימושן של תכניות דיור במועד. בית המשפט דחה את הטענות לפיהן מנהל מקרקעי ישראל חרג מסמכותו, וציין כי ההסדר החקיקתי הרחב יותר אכן מעניק סמכות ברורה ומפורשת לפעולות מסוג זה. העותרים לא הוכיחו כיצד נפגעו זכויות הקניין שלהם שלא כדין, ולא התייחסו לשאלה האם רמ"י הפעיל שיקול דעת ראוי בעניינם הספציפי. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את השיהוי בהגשת העתירה, שכן החוק שבמחלוקת נחקק בשנת 2016. סעדים אזרחיים חלופיים עמדו לרשות העותרים לתבוע פיצויים, והפכו את בג"ץ לערכאה בלתי הולמת לתביעותיהם. משכך, דחה בית המשפט את העתירה וחייב את העותרים לשאת בהוצאות משפט עבור המשיבים.