ע"ע 14705-09-10

תקציר

בערעורים על אפליה על רקע גיל בעבודה בחן בית הדין את עניינו של עובד שחויב לפרוש בגיל 67 על פי הסכם קיבוצי עם הבנק משנת 1988, שחל על עובדים בלתי מקצועיים שנקלטו בגיל 55 ומעלה. בית הדין מצא את ההסכם מפלה על בסיס גיל, שכן הוא קבע תנאי עבודה נמוכים יותר בהשוואה לעובדים צעירים וקבע כי סיום החוזה של העובד בגיל הפרישה החוקי על ידי הבנק אינו חוקי, דבר הפוגע באינטרס ההסתמכות שלו, לאור המדיניות הקודמת של הבנק לאפשר העסקה עד גיל 72. למרות שהבנק טען כי ההסכם נחוץ לתפקידים הדורשים פחות השכלה ורקע מקצועי, אין בכך כדי להצדיק את האפליה על רקע גיל. בית המשפט הכיר בכך שאפליה על רקע גיל פוגעת בכבוד ומטפחת סטריאוטיפים על עובדים מבוגרים, תוך הדגשת הצורך ביחס הוגן ללא קשר לגיל. בית המשפט דחה את ערעור הבנק, קבע כי אין הצדקה לאכוף את ההשבה, וקבע כי הפיצוי לעובד צריך לכלול פיצויים לא ממוניים ופיצוי נוסף בגין ימי חופשה, מנוי לעיתונים ודמי ארוחות. החלטה זו משקפת הכרה רחבה יותר בהשפעות השליליות של אפליה על רקע גיל ובחשיבותו של שוויון הזדמנויות בשוק העבודה.